החלטה בתיק צ"מ 15059-06-11

בפניי בקשה מטעם המבקשת/מאשימה מיום 12.6.2011 למתן צו המורה למשיב/נאשם להפסיק כל פעילות שהיא בעסק שבבעלותו , שהינו קיוסק ("פיצוציה") הנקרא "המקום של יגאל" וממוקם ברחוב תל-חי 27 בקרית-שמונה (להלן : " העסק ") , וזאת טרם קיום הדיון בכתב אישום . בנוסף  לכך , עותרת המבקשת לכך כי בית-המשפט יאסור על המשיב יימנע מכל עיסוק בעסק וכן ליתן צו האוסר על המשיב מלהעבירו לידי צדדים שלישיים .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

1)      המבקשת הגישה כנגד המשיב כתב אישום בשל מכירת משקאות משכרים בעסק והפעלת העסק בלא רישיון  , וזאת בהתאם להוראות סעיפים 4 ו - 14 לחוק רישוי עסקים , התשכ"ח - 1968 . כתב האישום צורף לבקשה זו .

2)      בתאריך 24.5.2011 פנה הממונה על תחום הרישוי והאבטחה במשטרת קרית-שמונה (רס"ב אפרים בוגטוס) אל ראש עירית קרית-שמונה (מר ניסים מלכה) בבקשה בכתב לפעול לסגירת העסק בנימוק כי העסק פועל בלא רישיון ובניגוד להמלצת המשטרה . בתאריך 6.6.2011 פנה בכתב מפקד משטרת קרית-שמונה (סנ"צ מיכאל שפשק) אל ב"כ המבקשת (עו"ד אריאל בר-יוסף) בבקשה להוצאת צו סגירה מינהלי לעסקו של המשיב בנימוק , כי קיים בידי המשטרה חומר מודיעיני המלמד על כך כי בעסק מתקיימת פעילות עבריינית .

3)      בתאריך 12.6.2011 הגישה המבקשת את הבקשה דנן במעמד צד אחד בלבד . בו ביום נעתר ביהמ"ש לבקשה כלשונה עד למתן החלטה אחרת , ובד בבד הורה על קיום דיון בבקשה  במעמד נציג המשטרה ובמעמד המשיב .

4)      במהלך הדיון בביהמ"ש מיום 15.6.2011 ציין נציג משטרת ישראל (רפ"ק אליהו פוקס) , כי אין באפשרותו לחשוף בפני המשיב  את אותו מידע מודיעיני שעליו מושתת כתב-האישום מאחר ומדובר במידע סודי , ברם נאות להציג את אותו חומר חסוי בפני ביהמ"ש בלבד . עוד ציין נציג המשטרה , כי העסק הוקם שלא בתום לב ומתוך מטרה של המשיב ושל אחיו של המשיב , אשר הינו אסיר משוחרר , לנהל במקום פעילות בעלת מאפיינים פליליים תוך פגיעה בסדר הציבורי .

5)      ב"כ העירייה ציין במהלך הדיון בביהמ"ש , כי הבקשה למתן רישיון לעסק הוגשה אמנם על ידי המבקש , ברם העסק עצמו מנוהל בפועל על ידי אחיו של המשיב  , אשר הינו אסיר משוחרר העושה בעסק כבתוך שלו ומנהל במקום פעילות עבריינית המסכנת את שלום הציבור . עוד מציין ב"כ העירייה , כי זה מקרה שבו המבקשת סבורה , כי קיימת הודאת בעל דין מצד המשיב כי אכן אין בידיו רישיון להפעלת העסק , וכי נערך למשיב הליך שימוע במשטרת ישראל ביחס לסירוב המשטרה ליתן למשיב רישיון לצורך ניהול העסק . עוד ציין ב"כ העירייה דבריו , כי באם לדידו של המשיב התנהלותם של העירייה והמשטרה חורגות ממתחם הסבירות , או אז עליו להגיש עתירה מינהלית לבית-המשפט המחוזי בשבתו כביהמ"ש לעניינים מינהליים .

6)      ב"כ המשיב ציין בביהמ"ש , כי על אף שהינו עו"ד בעל ותק מקצועי רב , אזי הוא עצמו מעולם לא נתקל בבקשה מן הסוג בו עסקינן , דהיינו הפסקת העיסוק בעסק באיבו עד לתום ההליך הפלילי . עוד מציין ב"כ המשיב , כי סירוב המשטרה ליתן לו רישיון לעסק על סמך מידע מודיעיני מהווה צעד דרקוני ביותר הפוגע באופן קשה ביותר בחופש העיסוק שלו ובשמו הטוב . עוד מציין ב"כ המשיב , כי למשיב אין כל עבר פלילי וכי משטרת ישראל כלל לא ביצעה פעולות חיפוש במקום ואף לא ננקטו הליכים פליליים כנגד המשיב ו/או מי מבאי העסק . עוד מדגיש ב"כ המשיב בדבריו , כי ב"כ המבקשת לא הציג בפני ביהמ"ש תעודת חיסיון מטעם השר לביטחון פנים בכל הנוגע למידע המצוין בבקשה , וכי בפועל משטרת קרית-שמונה והעירייה לא הציגו ולו בדל ראייה המלמדת על כך שהמשיב פועל בעבור אחיו וכי אחיו של המשיב (מיימון כהן) ניהל במקום פעילות עבריינית .

דיון והכרעה :

7)     המבקשת משתיתה את בקשתה על יסוד הוראות סעיף 17 לחוק רישוי עסקים הקובע , כי ככל שהוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף 14, אזי בית המשפט שאליו הוגש כתב האישום רשאי לתת צו המורה על הפסקת העיסוק בעסק , לחלוטין או לתקופה שתקבע על ידי ביהמ"ש , וזאת אם בסגירת החצרים או לחילופין, בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעיסוק . כמו כן , מוסמך ביהמ"ש לצוות על הנשפט להימנע באותו עסק מכל פעולה שיפרט בצו ותקפו יפקע עם ביטול כתב האישום, או עם מתן גזר הדין, או במועד שבו זוכה הנאשם זיכוי סופי, או בכל מועד קודם שנקבע בצו .

8)      דרך המלך לטיפול במי שמפעיל עסק ללא רישיון היא הגשת כתב אישום וניהול הליך פלילי בהתאם לסדרי הדין הפליליים, המאפשרים לנאשם להתגונן כראוי מפני האישומים המיוחסים לו. על כן, לא די בכך שבעל עסק עבר עבירה, בכדי שתהיה הצדקה להוצאת צו הפסקה לפי ס' 17  אלא יש לבחון אילו סיכונים נובעים מאי סגירתו המיידית של העסק . לפיכך , על בית המשפט לאזן את זכויות היסוד הכרוכות בבקשה זו, כאשר מצד אחד על בית-המשפט לבחון  את חופש העיסוק של המשיבים ואת פרנסת המשפחות התלויות בהמשך הפעלת העסק, ומן הצד האחר את הצורך בשמירה על בטחונו של הציבור, והחובה של בעל העסק לדאוג לאלו המבקשים לקבל שירות מהעסק ונמצאים בסביבתו (ראה : ע"א (שלום פ"ת) 3805-03-10 מועצה מקומית סביון נ' אורה גלעד ואח' מיום 7.3.2010) .

9)      כמו כן , יפים לענייניינו קביעותיו של בית-משפט השלום באילת (כב' השופט עדן)  בעניין ב"ש 1476/08 מדינת ישראל נ' לילך בן ארוש מיום 8.4.2008 בו נקבע כדלקמן : "מתן צו סגירה איננו בבחינת עונש. הגם שתוצאת צו סגירה יכולה להיות קשה, והגם משמעויותיה קשות ותוצאותיה הכלכליות מכבידות, הרי שאין שיקולי ענישה מנחים בשאלה האם ליתן צו סגירה, אם לאו. כך הוא בעת מתן צו סגירה לפי סעיף 16 ל, ועל אחת כמה וכמה בעת מתן צו סגירה עד תום ההליכים לפי סעיף 17 לחוק, העוסק בשלב שטרם הרשעה. מטרתו של צו הסגירה במסגרת סעיף 17 הינה מניעתית ולא עונשית. מניעתית - למנוע הפרת החוק וסכנה לשלום הציבור אשר יכול ונובעת מהפעלת בית העסק". ועוד ראו                   עמ"ק (פתח-תקוה) 7312/06 עיריית פתח תקווה נ' הטבון הירושלמי נ.כ. בע"מ ואח' מיום 27.4.2008 בו נקבע כהאי לישנא : "השיקולים אשר אמורים להדריך את בית המשפט בבואו להפעיל סמכותו על פי סעיפים 16, ו-17 אינם שיקולי ענישה השיקול הינו העסק עצמו והתוצאות הנובעות מאי סגירתו המיידית זו מרכזיות השיקולים. יש לערוך איזון אינטרסים ומאזן נזקים בין אינטרס הציבור והנזקים שיגרמו לו אם העסק לא ייסגר באופן מידי מחד, ואינטרס בעל העסק והנזקים שיגרמו לו אם יצווה עליו בית המשפט לסגור מידית את עסקו מאידך".

10)השאלה המרכזית הטעונה הכרעה בבקשה זו הינה האם עירית קרית-שמונה רשאית להתבסס על מידע מודיעיני בעת הגשת בקשה מן הסוג בו עסקינן לצורך מתן צו דחוף לסגירה מיידית של העסק כדי למנוע מטרד, סכנה לשלום הציבור, בריאותו או בטחונו.

11)  רשות מינהלית, להבדיל מבית-משפט, רשאית להתבסס גם על מידע מודיעיני חסוי           (ראה :ספרו של י. זמיר, "ההליך המינהלי", חלק שני, עמ' 751, והפסיקה המאוזכרת ב ה"ש 39). על-פי כללי הראייה המינהלית, יש ראיות שאינן יכולות לשמש בסיס לקביעת עובדות, אפילו על-ידי רשות מינהלית, אלא זו רשאית להסתמך לצורך קבלת החלטתה על כל ראיה שאדם סביר היה מסתמך עליה לצורך קבלת אותה החלטה, וראיה שאדם סביר לא היה מסתמך עליה לצורך קבלת אותה החלטה, גם הרשות המינהלית צריכה להתעלם ממנה (ראה ספרו של י. זמיר הנ"ל, ב עמ' 753-751).הראיות שדרושות כדי לשכנע רשות מינהלית לשלול זכות יסוד כמו חופש העיסוק, צריכות להיות חד-משמעיות ומשכנעות, אך בכל הקשור לרישיון, מבחינה הפסיקה בין סירוב לתת רישיון חדש, שגם חשד מבוסס יכול להצדיק אותו לבין ביטול רישיון שלא ניתן להיעשות על-סמך חשד ללא חקירה (ראה בג"צ 113/52 זקס נ' שר המסחר והתעשייה, פ"ד ו(1), 696, 700בג"ץ 799/80  שללם נ' פקיד הרישוי, פ"ד לו(1), 317, 326).

12)  במקרה שבפנינו , מדובר המבקשת סומכת טענותיה בעניין זה על מידע מודיעיני מצטבר שהגיע ממשטרת קרית-שמונה , ולכן מהאמור לעיל עולה, כי חרף העובדה שלא מדובר בראיה קבילה בבית-המשפט, הרי מדובר בראיה שכל אדם סביר ורשות סבירה הייתה מסתמכת עליה על-מנת לטעון שהעותרים העלימו ממנה עובדות רלוונטיות בעת הגשת הבקשה לקבלת רישיון .לפיכך , במקרה דנן ,חלה חזקת התקינות המינהלית , כאשר על הצד המבקש להפריך את אותה חזקה אזי עליו נטל  הראיה להפריך טענה זו . לאחר שעיינתי בחומר המודיעיני אשר ובהיעדר ראיה לסתור מצד המשיב , כי הוא עצמו אינו מפעילו האמיתי של העסק , אזי קיים חשש לשלום הציבור ולפיכך רק מסיבה זו יש להיעתר למבוקש . שנית , במהלך הדיון בביהמ"ש ב"כ המשיב לא פרש בפני ביהמ"ש נתונים כלשהם ביחס לעסק (דוגמת היקף ההכנסות וההוצאות , משכורות העובדים , מספר העובדים בעסק וכו') ולכן ברי, כי במאזן האינטרסים גובר עקרון שלום הציבור , עליו אמונים המבקשת ומשטרת ישראל , על פני זכות חופש העיסוק של המשיב .

13)אשר על כן , הנני מקבל את הבקשה כלשונה ומורה למשיב להפסיק כל פעילות שהיא בעסק ולהימנע מכל עיסוק בעסק ו/או להעבירו לידי צדדים שלישיים , וכל זאת עד למתן פסק-דין חלוט בתיק זה . המזכירות תקבע מועד לישיבת הקראה בתיק זה בהתאם ליומן ביהמ"ש .

ניתנה היום, י"ז סיון תשע"א, 19 יוני 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: